הובר נ' הלמן - אלדובי קופות גמל בע"מ

פסק דין

התביעה

1.עסקינן בתביעה של עמית כנגד קופת גמל, "הלמן-אלדובי קופת תגמולים בע"מ" (להלן: "קופת הגמל") שבניהולה של הנתבעת. התביעה שבכאן נסמכת על חברותו של התובע בקופה ונסובה סביב אופן ניהול הקופה והתשואות השליליות שנשאה קופת הגמל שהתובע נמנה על חבריה.

2.בגדר התביעה עותר התובע לחיוב הנתבעת לפצותו בגין הפסד בסך של 8,000 ₪ שנגרם לו בשנת 2008 והנובע, לשיטתו, מניהול לקוי של קופת הגמל אשר הניב תשואה שלילית. עוד טוען התובע, כי הנתבעת הציגה בפניו מצג שווא ולפיו הגדירה הקופה את עצמה כקופה "סולידית", אך בדיעבד התברר לתובע כי מדיניות ההשקעות של הקופה אליה בחר להצטרף היתה שונה (ראו: עדות התובע בעמ' 1, ש' 13).

3.מנגד ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. לדבריה, פעילותה בוצעה כדין, ללא כל דופי, בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות ועל-פי תקנון הקופה. הנתבעת, בהגנתה, טוענת כי במסגרת פעילותה היא שואפת להשבת התשואות הטובות ביותר עבור עמיתיה בקופת הגמל שבניהולה, אך היא מעולם לא התחייבה לגבולות מינימום או מקסימום באשר לתשואות ולתנודתן, לא כל שכן התחייבה בפני עמית לתשואה מסוימת, מוגדרת וקבועה מראש.

4.עוד נטען, כי בתקנון קופת הגמל שנמסר לתובע נקבעה מדיניות ההשקעות של הקופה אשר מקנה שיקול דעת לנתבעת ואף נקבעו גבולות השקעה לעניין השקעה במניות.

5.הנתבעת מודה, כי במחצית הראשונה של שנת 2008 התגלתה תשואה שלילית בחשבון של התובע. לטענת הנתבעת, מדובר בשערוך חצי שנתי שאין להשוותו לסיכומים השנתיים. זו הפעם הראשונה מאז הצטרפותו של התובע לקופה בשנת 2002 בה מתקבלת תשואה שלילית. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע בחר על דעת עצמו למשוך את כספיו בסך של 110,821.89 ₪ מקופת הגמל של הנתבעת וכי אין לנתבעת כל קשר להחלטתו זו.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק, לא שוכנתי כי התביעה הוכחה.

7.בדיון שהתנהל בפניי העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר אלעד הררי, נציג השקעות.

8.בפתח הדיון הבהיר התובע, כי אינו טוען להונאה או לקיומם של אי-סדרים בניהול קופת הגמל. כאמור, עיקר טענותיו נסמכות על שני אדנים: האחד, מצגים לא ראויים או לא הוגנים, והשני ניהול לקוי.

9.הלכה פסוקה היא, כי עול ההוכחה במשפט אזרחי רובץ על כתפיו של התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 6726/05 הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, תק-על 2008 (2), 3135).

בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג (4), 526, 594, (1999) נקבע, כי:

"הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין 'המוציא מחברו עליו הראייה'. על פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז. תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו".

10.לא אחת נקבע, כי אף שבית המשפט לתביעות קטנות "גמיש" בדיני הראיות, עדיין נדרש התובע להוכיח את פרטי טענותיו ותביעתו. ברור לכל, כי לא כל הנכנס בפתחו יהא זכאי לקבלת סעד, ללא הוכחת תביעתו (ראו: ת"ק 1640/08 יעל נ' מלון סיאסטה (פורסם במאגרים משפטיים ביום 12.06.08).

11.בענייננו, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

12.כאמור, בפיו של התובע שגורות הטענות בדבר ניהול לקוי של הקופה שהניב תשואה שלילית וכן מצג שווא לעניין הגדרת הקופה כ-"סולידית". עסקינן בטענות בעניין שבמומחיות – תחום ההשקעות בשוק ההון- שמצריכות הוכחה באמצעות חוות דעת של מומחה או הבאת עדויות של איש מקצוע או בר סמכא בתחום.

13.התובע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי הינו מומחה או איש בר סמכא בתחום השקעות ההון. למעט עדותו של התובע, לא הונחה בפניי תשתית ראייתית לביסוס טענותיו. כאמור, התובע לא הביא חוות דעת של מומחה ולא הביא לעדות איש מקצוע או בר סמכא בתחום על מנת לאשש את טענותיו ולפיהן נפל פגם באופן ניהול הקופה ע"י הנתבעת. עדותו בהקשר זה נותרה עדות בעלמא שאין לה כל תימוכין בראיה כלשהי ונימוקיו נשענו על השערות, סברות והנחות (ראו : עדות התובע בעמ' 4, ש' 4-5).

14.מעבר לאמור אציין, כי התובע אף לא ביאר כיצד חישב את ההפסד בסך של 8,000 ₪, שהינו סכום התביעה הנתבע.

במענה לשאלת בית המשפט כיצד אמד את ההפסד בסך של 8,000 ₪ השיב התובע "לקחתי ממוצע של הפסד והשוואתי את הממוצע בקופות האחרות והם מפורסמים יחד" (עמ' 2, ש' 17-18). לא רק שנתונים אלה, עליהם נסמך התובע להערכת ההפסד, לא חושבו על ידי איש מקצוע לתחום, אלא הם אף לא הוצגו בפני בית משפט זה. גם מטעם זה דין התביעה להידחות.